כמה (באמת) עולה אבטלה סמויה

העלות האמיתית של שר ללא תיק בעסק שלך (או כמה עולה לך עובד לא יעיל)

 

ממשלה חדשה, שרים חדשים, צרכים קואליציוניים ומחיר הדמוקרטיה (יש שיאמרו – דמוקרטורה).

7 שרים ללא תיק נכנסו לממשלה.

עשרות שרים ללא תיק כיהנו בממשלות ישראל לדורותיהן.

גם שרים עם תיק שהומצא אד-הוק כיהנו בממשלותינו, ויפה הגדיר זאת אורי אורבך: "שר אמיתי – שר ה (למשל שר האוצר, שר הבטחון), שר מיותר – השר ל (למשל השר לענייני תפוצות, השר לפיתוח הנגב והגליל)".

אז כמה זה עולה לנו?

את העלות הידועה קל לחשב.

שכר – 1 מליון ₪ לשנה, הוצאות לשכה כולל רכב שרד – 1 מליון ₪ לשנה. סה"כ: 2 מליון ₪ לשנה

אבל כמה זה עולה באמת?

האמת היא שהעלות האמיתית והכבדה ביותר, כמו הרבה דברים בעסקים שלנו, קשה עד מאוד למדידה.

ניקח שתי אפשרויות תיאורטיות ומוקצנות:

סעיף שר מזיק יותר שר מזיק פחות
יודע לסרוג לא כן
חסר בושה לא כן
בעל חברים רבים כן לא
מקורב לשר האוצר כן לא משנה
בעל שאיפות פוליטיות כן לא

צריכים הסבר? הנה:

שר א' לא יודע לסרוג ואינו חסר בושה.

לפיכך, שר א' יושב משועמם בישיבות הממשלה, ומתבייש בכל מפגש עם התקשורת.

לכן שר א' דואג להנציח את פועלו הבלתי נחוץ בעליל – מטריד בהצעות חוק מיותרות, משתמש בזכות הדיבור בכל הזדמנות…

מאחר ולשר א' חברים רבים ושאיפות פוליטיות, מעשיו הבלתי נחוצים כרוכים במתן טובות הנאה לחברים.

קשריו הענפים עם שר האוצר מאפשרים לשר המיותר לגייס משאבים נחוצים לצרכים מופל…

שר ב' לעומתו, חסר יומרה, חסר בושה, ובעיקר – יודע את מלאכת הסריגה.

מאחר ואין לו חברים לרצות, ואינו משועמם (יודע לסרוג) כמעט ואינו מסב נזק עקיף.

מה לזה ולעסק שלנו

השיקול המרכזי בהעסקת עובד נוסף לא צריך להיות שכרו.

השיקול המרכזי בקביעת היקף משרתו של העובד לא צריך להיות שכרו.

השיקול המרכזי בהגדרת תפקיד העובד לא צריך להיות מילוי הזמן שלו.

דוגמא פשוטה:

אדם בעל כישורי מכירה בינוניים, ויכולת אדמיניסטרטיבית נמוכה, נשכר לתפקיד "כלבויניק" בשל היותו דובר שפה אשר נדרשה לצורך עסקת יבוא ספציפית ומתמשכת.

מאחר והטיפול ביבוא דורש שעות מעטות בשבוע, ועקב העובדה שהעובד נשכר למשרה מלאה, שובץ העובד לאולם התצוגה.

היות והנ"ל אינו מוכר מוכשר ביותר, מונה העובד לתפקיד אחראי אולם תצוגה (שיהיה נקי, ומסודר).

כיוון שזמנו עדיין אינו מלא, נשלח העובד לעיתים תכופות עם רכב החברה למשימות שליחות – בנק, דואר, קניות.

קשה לתאר את הנזקים שהתגלו כשהעובד עזב לבסוף את תפקידו:

עשרות הזמנות פתוחות שהגיעו מלקוחות ולא טופלו (אדמיניסטרציה – נייט)

אולם תצוגה מוזנח ומלוכלך

ואולי הגרוע מכל – הרגל מגונה: בחברה התרגלו להסתמך על שירותי השליחות של אותו עובד, ויצרו הרגלים רעים של הזמנות ציוד משרדי בזמן פציעות, שליחויות תכופות לבנקים ולדואר, וצורך בלתי סביר ברכב חברה לכל משימה פשוטה הכרוכה בנסיעה של 1,500 מטר.

מה לעשות?

נחזק את 20% העובדים שמניבים 80% מהתוצאות.

נשקול היטב מי, כמה, ובעיקר – למה אנחנו מחזקים את 80% מהעובדים שמניבים את מיעוט ההכנסות.

נקדיש את תשומות הניהול לשיפור תהליכי עבודה.

ניצור מבנה ארגוני חכם, והגדרות תפקידים מדוייקות, ורק אח"כ נגייס את העובדים המתאימים לנו